<h1>חוקות הדיינים סימן ר"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו וכן פקח שנתחרש שר"ל שאינו שומע אעפ"י שמדבר אינו ראוי להעיד כיון שאינו יכול לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימין עליו כמ"ש למעלה או שהיה יודע לו עדות בשעה שהיה לו דעת ולאחר זמן נשתטה או שהיה פתוח שר"ל שהיה רואה כדרך בני אדם ולאחר מכאן נסתמא הרי זה פסול לעדות אבל אם היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חותנו ומתה בתו וכן פקח שנתחרש וחזר ונתפקח וכן מי שהיה לו דעת ונשתטה וחזר אחר מכאן לדעתו וכן פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח ה"ז כשר לעדות זה הכלל כל שתחילתו דהיינו בשעת הראייה וסופו דהיינו בשעת הגדה שהוא בכשרות כשר וכל מי שתחילתו בכשרות וסופו בפסלות פסול ובמס' ערכין [י"ז ע"ב] למדו זה מדכתיב [ויקרא ה'] והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו מכאן דבעי' ראיה והגדה בכשרות וכך מפורש בב"ב בפ' יש נוחלין [קכ"ח ע"א].
